מהי "אי וודאות?" ואיך היא קשורה לסיכון? מהו סיכון? האם יש אי וודאות בסיכון או שיש סיכון באי וודאות? או אולי גם וגם?
או במילים אחרות: Risk vs. Uncertainty
למחקר של פרופ' פרנק נייט* הגעתי אחרי שחיפשתי משהו חדש ומרענן לסטודנטים שלי לתואר שני בתוכנית "ניהול מצבי חירום ואיזורי אסון" באוניברסיטת חיפה. מהרגע שראיתי את כותרת המחקר ידעתי שמצאתי את שאהבה נפשי. כדי להבין את הסיבה צריך ללכת כמה שנים (טוב נו הרבה שנים..) אחורה..
Once upon a time... הייתי מנהלת במחלקה שאחראית על ניהול סיכונים ובקרה אחר פעילות חדר עסקאות באחד הבנקים הגדולים (פעילות של מסחר ניירות ערך, מכשירים פיננסיים מורכבים, נגזרי ריבית ומט"ח וכו'). מאחר ופעילות חדר עסקאות הינה מוקד סיכון מהותי של הבנק, המשרד שלי היה מעין "עלייה לרגל" של כל מיני יועצים, רו"ח ושאר ירקות שבאו לשמוע, להבין וללמוד מה אני עושה ולוודא שמוקד הסיכון מטופל כראוי. מדי פעם, הם היו שואלים אותי "מה הסיכון הכי גדול שיש לך בחטיבה?" שאלה טובה (כך חשבתי באותם ימים), ורק אחרי שחוויתי אירוע כשל מכונן שגרר הפסד משמעותי, הבנתי מהי התשובה... ומאז, כשהייתי נשאלת את השאלה הזו, הייתי עונה את התשובה הבאה: "הסיכון הכי גדול שלי בחטיבה הוא הסיכון שעדיין לא הכרתי". בדר"כ הייתי מוסיפה גם את המשפט הבא: "הכרות עם הסיכון (מודעות לסיכון) היא לכשעצמה 50% מהטיפול בסיכון". זוהי הסיבה שהמחקר של פרופ' נייט משנות ה-30 ועוד חוקרים נוספים אחריו צד את עיני וגרם לי להשתהות: "הקשר בין אי וודאות לסיכון"....
כהרגלי בקודש, לא אלאה אתכם.ן בפרטים ואגש ישר לתובנות המרכזיות:
אי וודאות הינו מצב בו אנו לא יודעים לומר מהי ההסתברות שאירוע יקרה, ואפילו איננו יודעים לומר מהו האירוע שיקרה... ניהול סיכונים לעומת זאת, הינו מצב בו אנו מניחים הנחות, מגדירים ציפיות, מתרחשים תרחישים שונים, לרבות תרחישי קיצון, ומעריכים את הסיכון על בסיס הסתברות, השלכה ועוד פרמטרים נוספים שמשתנים בהתאם לסקטור ותיאבון הסיכון של הארגון.
בתוך בליל התרחישים והציפיות, קיימים (באופן תיאורטי) תרחישים/מצבים בו המוח האנושי לא יכול לחשוב עליהם ולעיתים גם אם הוא חושב הוא נבוך מלהזכיר אותם מרוב שהם "מגוחכים/ לא הגיוניים/ קיצוניים מדי". זה החלק של האי וודאות...ולזה אין הסתברויות, אין השלכות ואין היערכות.
ביסוד האי וודאות קיים המרכיב האנושי. בני האדם לא יכולים לדעת כיום בוודאות משהו שיקרה בעתיד.
הדבר הכי בטוח לגבי העתיד הוא שקיימת סבירות להפתעה - כלומר רכיב האי וודאות הוא ודאי!.
אי וודאות הינה מובנית בעתיד ולא ניתן להפחית אותה.
פרופ' נייט תיאר במחקרו סוג של לולאה אינסופית :
בני האדם לא יכולים לראות את העתיד, אך הם כן יכולים לדמיין את העתיד ולהגדיר ציפיות והנחות לגבי העתיד. הם פועלים ומקיימים אינטראקציה על בסיס הציפיות שלהם, כך שהעתיד מתפתח מהאינטראקציה הזו, שיכולה להפתיע באופן חיובי או שלילי כאחד. אנשים יגיבו כאשר העתיד יהפוך להיות המציאות, כלומר העתיד שהפך להיות הווה, וכך כמו לולאה ללא סוף, הם יגדירו ציפיות לגבי העתיד החדש כאשר העתיד הישן הפך להווה החדש, זו לולאה אינסופית שנעה ללא נקודת סיום או שיוויי משקל.
התבלבלתם.ן? אז בואו נעשה קצת סדר בחדר.. איך אפשר לקחת את ה"פלספה" הזו לחיי היומיום של ניהול הסיכון?
כדי לנהל סיכונים צריך לצאת מאיזור הנוחות ומהתבניות המוכרות כדי "לנגוס" בתחום האי וודאות ולהקטין אותו ובעצם להאיר על האיזור העיוור שלנו.
כל מנהל סיכונים צריך לקום, לאכול ולנשום עם המשפט "Never say never".
להבין שצד ניהול הסיכון, טוב, איכותי ומתקדם ככל שיהיה... עדיין מתמודד עם אחוז מסוים של אי וודאות.
*פרנק נייט Frank Hyneman Knight, 1885- 1972)) הוא חוקר פילוסוף - כלכלן שפעל בשנות ה-30 ותרם לחקר תורת המימון. בשנת 1921, פרסם ספר בשם "סיכון, אי וודאות ורווח", אשר היווה את הבסיס לתאוריות כלכליות. בנוסף, היווה את הבסיס להבין להעריך ולנהל את המושג "סיכון"